בעוד יומיים נציין את ערב טו בשבט ונוזמן לחגוג אותו בסדר טו בשבט. בסוף הטקסט תמצאו גם קישור לסדר טו בשבט מבין רבים קיימים.
הקדמה קטנה
לפעמים פוגשים אדם שמשנה לך את מהלך החיים, שפותח משהו בראיה שלך שמעורר להסתכלות אחרת .
כזה היה המפגש הקצר מדי שלי עם דר לוסי פליטמן זל שהלכה לעולמה בגיל צעיר מדי בשנת 2005.
ארכאולוגיה מעולם לא היתה חביבה עלי יותר מדי אך לוסי מלאת תשוקה לארכיאלוגיה מקראית ,
פתחה בפני את הקשר בין הממצאים העתיקים לבין התרבות והזהות שלנו היום בצורה נוגעת ועמוקה שלא זכיתי לה קודם.
השבוע לכבוד טו בשבט הקרב , חזרתי למוזיאון ארצות המקרא לחפש ממצא שזכרתי מסיור עם לוסי שם לפני יותר מעשור.
כנראה שההדרכה שלה נחרתה בי כל כך , כיוון שתוך שלוש דקות עמדתי בדיוק במקום בו עמדה אז,
ליד לוח שעוסק בחג בבלי קדום שנקרא "טו בשבטו"- חג שהתרחש בדיוק ב 15 (טו) לחודש הבבלי הקדום שבטו -shabatu .
אני זוכרת את השוק שלי כשראיתי את הלוח לראשונה . חשבתי לי " מה זה הטו בשבטו הזה והאם ייתכן שהוא קשור לטו בשבט שלנו ?"
המסר העמוק שספגתי מלוסי היה, שלמרות שלימדו אותנו תמיד שאנחנו עם נבדל ושונה מכל העמים סביבנו,
התרבות שלנו נוצרה בתגובה אל ומתוך דיאלוג עם מארג התרבויות שהתקיימו במרחב של המזרח הקדום לפנינו .במידה רבה אימצנו חלקים מתרבויות שקדמו לנו.
אולי דווקא בגלל הדיאלוג הכל כך אינטנסיבי עם התרבויות הסובבות נוצר בתרבות ישראל צורך כל כך גדול להדגיש את השוני ואת המבדיל בינינו ובינם.
אז מה חגגו בטו בשבטו בבבל ? החל מהירח המלא של אמצע חודש שבטו נחגגו שבעת ימי חג שכל אחד מהם קודש לאלילות אחרת . ב 15 בשבטו עלו הכהנים על גג המקדש לצפות האם יגיע כוכב ונוס. וולקבוע האם השנה הקרובה תהיה שנה מעוברת. מה שיכריע את מועד ראשית הקציר שהיה קשור בחודש ניסן. קצת בדומה לתרבות היהודית של ימינו.
אז מה זה אומר על טו בשבט שלנו ? האם לקחנו חג בבלי , שינינו את תכניו וגיירנו אותו ?
האם זה מקרי ששמות החודשים זהים ושבשתי התרבויות היה חג בfullmoon של חודש שבט ? ומה בכלל היו התכנים של טו בשבט בעת העתיקה ביהדות ?
טו בשבט- מה בין תשלום מסים לקליפות רימונים ?
האם את/ה משלם/מת מיסים ב 15 לחודש ? שאלת את עצמך למה דווקא ב 15 ? האמת שאני לא בטוחה מדוע ב 15 , אבל זה התחיל כבר לפני שנים רבות…
בתקופת בית המקדש חוקי ומועדי המיסוי היו תלויים בין השאר בסוג היבול שעליו משלמים מס. 15 בשבט צויין כיום תחילת שנת המס בכל הקשור לפירות העץ- מכאן המושג ראש השנה (שנת המס)לאילנות…
ביום זה ירדו החקלאים לבוסתן לעשות ספירת מלאי.
כל הפירות שנמצאו על העצים לפני ה 15 לחודש נחשבו לפירות שנוצרו (חנטו= הפכו מפרח לפרי) בשנה שעברה והמיסים שלהם שיייכים לשנה הקודמת .
כל פרי שחנט החל מה 15 לחודש מחוייב במס לשנה הנוכחית
ולמה דווקא ב 15 לשבט ? המסורת אומרת שבזמן טו בשבט מתחיל " לעלות השרף בעצים " כלומר העצים שעמדו רדומים בשלכת כל החורף מתחילים להתעורר לחיים ולייצר פרי חדש .
ראשונים לפרוח פרחי השקד, הפרח הנפלא יהפוך תוך זמן קצר לפרי צעיר בתהליך שנקרא חניטה והוא נחשב כתוצר של מי הגשמים שהחלו לרדת בשנה הזו .לכן יש לשלם את המיסים עליו לשנה הנוכחית.
כך החל טו בשבט את חייו- כציון יום ראשית שנת המס לתשלום מעשרות על פירות האילנות במשך שנים רבות היתה מהותו של יום טו בשבט היתה ציון יום ראשית שנת המס לפרי הע.
אז איך הפכה תחילת שנת המס לחג הפירות ? על סדר טו בשבט ומקובלי צפת
כנראה שהדבר החל במקובלי צפת במאה ה 16
האנשים האלו הקדישו בתהליך הלימוד שלהם תשומת לב מאוד מדוייקת למהלך הרוחני שמלווה את פעולות היום יום שלנו גדולות כקטנות .
לשיטתם בכל דבר בעולם טמון הכח הבורא והמקיים את העולם ומעביר אלינו מסר על מהותו ועל התפקיד שהוא מייעד לנו בעולמו. כל פעולה שאנו עושים בעולם נועדה להגביר את המודעות שלנו לקיומו של הכח הזה ולמהותו .אחת הפעולות שבהן עסקו רבות המקובלים היתה אכילה. הם יצרו הבנות והכוונות לפעולה שנועדו לעזור לאדם האוכל להתחבר למציאות הרוחנית- אלוהית דרך האכילה .
איך קשורים לכאן הפירות ?
מקובלי צפת הנהיגו את המשתה הרוחני שנקרא תיקון ליל טו בשבט. סדר מיוחד של תפילות ברכות, שתיית ארבע כוסות (לפחות )ואכילת כ 30 מיני פירות ובראשם שבעת המינים. הוא נועד לחבר בין תקופת התעוררות עצי הפרי והטבע לבין תיקון רוח האדם . הם התבוננו על עולם הפירות וחילקו אותם לקבוצות על פי המבנה שלהם , פירות שניתן לאכלם בשלמות מבלי לקלף או לחלץ מהם גלעין ( תאנה, ענבים, תות ), פירות שיש לקלף את קליפתם על מנת לאכול את תכנם ( שקד, תפוז, אגוז רימון ), פירות שאנו אוכלים את חיצוניותם ומשליכים את הגלעין הטמון בתוכם (תמר, זית, אפרסק וכו) כל אחד מסוגי הפירות האלו מייצג מהות שונה של פעולת האלוהות בעולם והם נקראים פירות עולם הבריאה (שנאכלים בשלמותם), העשיה (שיש לקלף על מנת לאכול ) והיצירה (שיש בתוכם גלעין שיש להשליכו) .
. בכל שלב בסדר טו בשבט נאכלו פירות המייצגים אחד מ 3 העולמות עם הברכות המתאימות עבורם . המשך למנהג זה נמצא בסידורי טו בשבט המודרניים עד ימינו(ראו קישורים בסוף הטקסט). המשמעות הרוחנית של כל אחד מהעולמות האלו נשגבת מהבנתי ולא אתיימר להסבירה. רק אסיים בכך שבעולם הקבלי מייצגים הפרי והקליפה לעיתים גם את הטוב והרע.ומכאן אפשר להסיק על הסמליות שבכל סוג פרי.
הרעיון לתת תשומת לב למבנה הפירות והשפעתו על התודעה ריתק אותי.
דמיינו קערת פירות מכל הזנים וכל העונות. בתוכה למשל ענבים נהדרים, תאנים נפלאות, רימונים יפהפיים, תפוזים ריחניים, אגוזים טריים בקליפתם, תמרים , אפרסק. פומלה. את כולם את אוהבים מאוד. במי תבחרו ?
זה כמובן תלוי. במה בדיוק חשקה נפשכם באותו רגע, וגם בכמה נכונות יש לכם להשקיע על מנת לאכול..
מה דרוש כדי לאכול אשכול ענבים או תאנים(פירות עולם הבריאה) ? רק להושיט היד ולאכול. אין צורך להמתין לקלף להתלכלך להתאמץ להיזהר ,רק לקחת להתענג לחלוטין על הפרי השלם בקלות . איזו השפעה תודעתית יש לכך על האדם האוכל ?
ומה לגבי תפוז ? או רימון ? הנה הוא , הרימון. יושב מולי בקערה על השולחן ואני איתו בדיאלוג. ואני חושבת- לקלף או לא לקלף ? יש לי או אין לי כח ? ואחכ לשטוף ידיים, וכל המיץ שישפריץ החוצה והכתמים. האם הטעם שווה את זה ? וצריך להחליף לילדים בגדים אחר כך .. זו כבר עבודה ממש. האם שווה להשקיע את כל המאמץ הזה ?
ומה עם ערימת הפקאנים שאספנו–למי יש סבלנות להתעסק בלקלף ולהפריד קליפות מתוכן ? עדיף לוותר או לקנות קלופים…
ומה קורה לגבי הפירות שבתוכן גלעין חבוי ? שבהם שהנגישות לטעם היא מיידית- כמו תמר זית, משמש, אפרסק-כאן אין צורך ל דחיית סיפוקים .הפרי יכול להיות בפה שלי ברגע ש " בא לי " בלי הכנות מיותרות. אבל אז מתעוררת הדריכות .נכון זה טעים, אבל האם אפשר פשוט להתענג ולהנות כשיודעים שתיכף יגיע הגלעין ? ומה קורה כשילד צעיר אוכל תמר או זית ? כיתת כוננות שלמה מתחילה אצלי בראש : " שהילד לא ייחנק, מתי כבר יגיע אל הגרעין , האם יצליח או לא יצליח להוציא אותו לבד ? שלא יפצע… איזה סוג של תודעה והוויה מזמנת אכילה של פירות כאלו ? ואיך לחילופין משפיע עלינו הגילוי בתוך הפרי של הגלעין , הפוטנציאל ליצירת עץ הפרי הבא ?
אז מה המשמעות של כל אלו ?
בעוד יומיים נוזמן יגיע ערב טו בשבט ומי שירצה יוזמן לקיים את סדר טו בשבט- מעין גרסא מודרנית למשתה הקבליסטי מהמאה ה 16 י
תוך כדי הסדר אפשר לעצור ובעזרת הפירות להתייחס למימדים נוספים של חיינו .
אפשר להתבונן פנימה בעזרת סוגי הפירות השונים. לבדוק אילו מסרים או כיוונים עבורינו נושאים איתם כל אחד מסוגי הפירות
הנה כמה דברים שעלו במחשבתי. פירות עולם הבריאה הנאכלים בשלמותם (ענב, תאנה תות) ,מזכירים לי שלפעמים הדברים הטובים באים ממש בקלות.. הושט היד וגע בם.. אולי באותה קלות כמו שחוו אדם וחוה בגן עדן. רק לקטוף מהעץ ולאכול. לפעמים מרוב שהטוב מגיע בקלות , כל כך קל לא לשים לב אליו ולקחת אותו כמובן מאליו. ואם נמשיך את החיבור אדם וחוה, קל אפילו לעשות פעולות טפשיות שמסכנות את המשך קיום השפע הקל הזה כמו לאכול מפרי עץ הדעת (שהוא נושא לכתיבה בעת אחרת ) . חלק מהמהות של סדר טו בשבט היא לתקן את החטא של אדם וחוה- הם חטאו באכילת פרי ואנחנו מנסים לתקן דרך אכילת פירות בצורה מודעת ומכוונת .אז כשאוכלים צימוק תאנה או תות, אפשר למשל להזכר ולהכיר בדברים הטובים שבאים לנו בקלי קלות ללא מאמץ ולהודות עליהם..
. הפירות שיש לקלפם, יכולים להזכיר אולי את הטוב והשפע שהגיע אלינו כתוצאה מעבודה ומאמצים רבים שהשקענו. ואולי לתת כח ואומץ למאמצים שעוד נכונו לנו ולהזכיר את הפרי שמחכה בסופם . אילו הפירות שמאמנים לסבלנות ודחיית סיפוקים למאמץ והשקעה. מילים שבעולם המודרני אנחנו פחות אוהבים אותן. ומה עם פירות וגלעין בתוכם ? אפשר להתבונן אולי איפה ומה הוא מתוק וטוב בחיינו אבל גם דורש תשומת לב וזהירות ? ואיפה בתוך הקיים בחיינו כיום מצפה להתגלות זרע הפוטנציאל לצמיחה גדולה בעתיד ?
ואיך נוצר הזיהוי הלא הכרחי בין טו בשבט לאכילת פירות יבשים ?
..הרבה שנים אני עוסקת בסיורים שקושרים בין קולינריה לתרבות ורוח
אנו הולכים בתוך השווקים ההומים ומתבוננים בשפע ובכח העצום שיש למזון ולהשפעתו על התודעה שלנו. בזכות הפיתוחים החקלאיים העצומים של מדינת ישראל אנו פוגשים זה לצד זה ענבים אשכוליות תותים ומלונים. שלא לדבר על כל הפירות שעשו עליה מכל רחבי העולם והפכו לנתיני ארצינו. כל השנה זמינים לנו פירות מקולפים מעובדים, מרוסקים ומיובשים.
לעיתים מרוב זמינות הפירות סביבנו איבדנו את הקשר למחזורים הטבעיים של העולם והטבע. בשנים האחרונות הצפיו את השווקים שלנו פירות יבשים מופלאים מכל רחבי העולם
המטרה והמהות בטו בשבט היא לאכול מפירות הארץ. ארץ ישראל. המנהג לא מדבר על אכילת פירות יבשים . ובטח לא כאלו שהגיעו מתאילנד אוזבקיסטן או ארצות אקזוטיות אחרות שבימים כתיקונם אני לוקחת אנשים בשווקים לטעום ולגלות את קסמיהם.
אמא שלי מספרת שבילדותה אכלו רק מה שצמח בעונה – בקיץ היו עגבניות מלפפונים דלעות ואינסוף פירות מתוקים ובחורף אכלו עלים ושורשים- גזר חסה סלרי וחבריהם פירות הדר ואפרסמון ואפילו אפילו היו עונות ללא פירות.
בקיץ קטפו את כל הפירות ושימרו אותם לשנה שתבוא- ייבשו, הכינו ריבות, חמוצים ועוד..
מקובלי צפת אכלו את פירות ארץ ישראל. לא בהכרח פירות יבשים.. ובוודאי שהם לא אכלו בננות מיובשות מתאילנד ומישמש מיובש מאוזביקסטן.
אך בחודש שבט בתום החורף אילו פירות זמינים טריים ? בוודאי לא כולם.. ואם רוצים לאכול ממגוון פירות הארץ ומשבעת המינים שרובם הבשילו בקיץ או בסתיו איך נאכל ? ייתכן שמיובשים
המנהג התרחב עוד יותר בתפוצות שכן היה צריך לשלוח לשם את פירות ארץ ישראל . ואיך יגיעו לשם פירות ארץ ישראל בלי מטוסים וחומרי שימור ? ייתכן שמיובשים.
כך נוצר הנוהג לאכול פירות יבשים בטו בשבט. כשהם היו פירות שבמוצאם הם מארץ ישראל
בישראל של 2017 גדלים בארץ ישראל פירות שמוצאם מכל העולם , בכל עונות השנה.
ומאפשרים לנו לערוך שולחן סדר טו בשבט נפלא ומגוון בלי להזדקק לפירות יבשים מיובאים( שהם נפלאים בהחלט אך פחות רלוונטיים למהות החג)
אז השנה בטו בשבט בואו נאכל מפירות הארץ טריים ויבשים (תמרים, צימוקים, שקדים ואחרים יש מתוצרת הארץ)
בואו ,ניתן פרנסה לחקלאים שלנו ונשמח בארץ שלנו שמצליחה להוציא מתוכה שפע פירות נהדר וייחודי .
חג שמח !
אשמח לדבר איתכם לתיאום הרצאות או סיורים בתפירה אישית בנושאי טו בשבט ואחרים.
והנה קישור לסדר טו בשבט אחד מני רבים :
http://meyda.education.gov.il/files/toranit/seder_tzohar.pdf
חג שמח
תמר