על ראש השנה, זכרונות וחסד ,וטיפים לפתיחת שנה משמעותית
רגעים לזכור מהשנה שלי שחלפה
עבורי ראש השנה הוא יום זכרון כבר לפחות 15 שנה. ב ב' ראש השנה שנת 2001 נפטר אחי האהוב אמיר ממחלת הסרטן. בכ"ח אלול 2011 נולדה בתי המדהימה מיכל שהיום היא בת 5 .שני המאורעות כרוכים זה בזה . כנראה לעד. אתמול, כה אלול יום בריאת העולם ,ראשית פריצת פוטנציאל היצירה שבתוכה אנו חיים על פי מסורת היהודית, הלך לעולמו שמעון פרס אדם ענק מנהיג עצום בעל כוחות חיות ויצירה עצומים.
וכך מבלי שתכננתי או הגדרתי החוויה האישית שלי מתחברת היישר לליבה של החוויה הקולקטיבית שמציע העולם היהודי לקראת ראש השנה.- החוויה שבין מוות לחיים. בין סגירה ופתיחה.
אז מהי מהותו של ראש השנה ? האם הדגש הוא על שמחת תחילתה של שנה חדשה ושל פוטנציאל ליצירה חדשה ? או שמא חשבון נפש נוקב על השנה שעברה ? יום דין בו ייקבעו גורלותינו למוות או חיים ? ואולי שניהם גם יחד
חג ? יום זכרון ?
ראש השנה אינו נזכר בתורה כיום חג . הוא נקרא יום תרועה ויום זכרון . והשם הזה " יום זיכרון" לכד את תשומת לבי .
למה יום זכרון ? מי זוכר ? את מה זוכרים ? ולמה ?
בתפיסה שלי יום זכרון הוא מושג מאוד ישראלי של זכרון החללים שאינם עימנו עוד. אבל בתורה ?
חלק מהפרשנות מייחסת את השם "יום הזכרון" לתפיסה שראש השנה הוא יום הדין. יום בו כל אחד מאיתנו עומד למשפט בפני בורא עולם , ששופט אותנו לחיים או למוות .
המשפט נערך על סמך העובדות ששמורות בזכרונו של השופט. כלומר , הזכרון- הוא הזכרון של בורא עולם שזוכר לנו את מעשינו בשנה החולפת ושופט אותנו על פיהם.
אם כן הזוכר הוא ריבונו של עולם.
כמה מילים על זכרון
לפני כמה ימים הכתה ראיתי את בתי אוכלת מרק בכף שהיתה של סבתא שלי לפני 70 שנה או יותר בפתח תקווה. ומספרת שהכף היתה של סבתא בלה שלי ואחכ של סבתא אביבה שלה ואחכ שלי ועכשיו שלה. האם תחושת השייכות של בתי לאותה אשה שמעולם לא פגשה אך היא נושאת חלק מהגנים והמורשת שלה היתה מתקיימת דרך המגע בכף לולא סיפרתי לה את סיפורה של הכף ? בהמשך השבוע ישבנו עם ספר נהדר שרק יצא על ראשיתה של פתח תקווה וראינו תמונות של אותה סבתא.
אני אוהבת סיפורים וזכרונות מסורות וטקסים. הם חלק מחיי היום יום שלי וכך מונחלים לילדי.
זכרון הוא דבר מרתק.
להבנתי, הזכרון הוא אוסף סובייקטיבי לחלוטין של סיפורים וחלקי עובדות שהתקבצו להם יחדיו ומעניקים תחושת זהות שייכות ומשמעות . לעיתים שלילית ולעיתים חיובית. הזכרון חיוני לתחושת הרצף והבטחון שלנו . אדם שזכרונו נפגע חש מעורער מאוד לרוב . החגים שלנו והמסורות הם חלק מהזכרון קיבוצי- קהילתי שאנחנו כקבוצה בוחרים לספר או לשמור ומעניקים תחושת יחד ברורה, משמעות ועוצמה.
לרוב זכרונותינו הם סובייקטייבים. לכולנו וודאי קרה שהשווינו זיכרונות מאותו אירוע וכל אחד הדגיש וזכר דברים שונים לחלוטין והיה ברור לו שהוא זוכר אמת עובדתית.
אם כך, מה משמעות יום הזכרון בראש השנה כשהזוכר הוא ריבון העולם ? זה האמור להיות מעל הסובייקטיביות ? רואה ושומע כל ,זוכר לנו גדולה כקטנה מתבונן לעומק ליבנו על כוונותינו ומתוך כך שופט אותנו ומכריע בין חיים למוות.
ומה תפקידנו האנושי בכל הדרמה הגדולה הזו ?
התפקיד לפי חלק מהתפיסות הוא לתקן ככל האפשר בתקופה הקרובה את מעשינו ,ולבקש רחמים על המקומות בהם לא היינו הכי הכי..
ולכן חוזרת בתפילה הבקשה- זוכרנו לחיים . בבקשה תזכור את החלקים הטובים. את מה שראוי בזכותו שנמשיך את עשייתנו בעולם
ראה את החלק המיטיב בכל פעולה שלנו גם אם הפעולה לא היתה משהו משהו..
תקיעת השופר נועדה בין השאר לסייע לריבונו של עולם לעבור מכס הדין לכס הרחמים וכך לשפוט אותנו ברחמים ולא לחומרה..
עד כאן מסורת. אבל איפה זה נוגע בי ?
גדלתי בסביבה שזר לה המושג של ריבון עולם שופט מכריע ומרחם. למדתי להיות השופטת מספר אחת של עצמי. מכריעה הרבה . מרחמת מעט
כפרפקציוניסטית, רואה לרוב את מה שלא עשיתי או עוד לא , או לא מספיק טוב. זוכרת את החסר טוב יותר מאשר את החסד.
ואז עלתה המחשבה אולי אפשרי לי להפנות גם פנימה אל השופטת העליונה והמחמירה ששוכנת בתוכי את אותה תנועה שהעולם היהודי מציע לעשות כלפי ריבונו של עולם ?
חלק מכח ההתבגרות מאפשר להתבונן על הזכרון ולבדוק האם הסיפורים שאני מספרת לעצמי הם מועילים או שמא הם פוגעים ברווחתי וברווחת אחרים והאם ניתן ליצור סיפור חדש ?
זכרון חדש טוב יותר ?
בראש השנה , ניתנת הזדמנות לעבור קצת על הזכרונות שלנו- (גם על אלו ששמורים בנייד )ולבדוק מי רלוונטי ומי כבר לא. אפשר לבדוק האם אנו זוכרים עצמנו ואחרים על פי מידת החסד או הדין ? האם מתאפשר לעבור למידת החסד ? לשפוט יותר בקלות , פחות לחומרה. לראות אנושיות . לאפשר רווחה?
וכמו בתפילה- " זכרנו לחיים " לבקש :
זיכריני ,לחיים ולחסד ולרחמים . ואם לא אכפת לך לא רק בראש השנה. זיכרי לי את החסד והטוב את מה שכן הספקתי ועשיתי והייתי.
זכרי לי ליטוף על ראש של ילד אחרי ששפך את כל הסבון על הרצפה. החלפת מצעים שהורטבו בלילה בפעם האלף באהבה, זכרי לי עוד סיפור למרות שעיני נעצמות, זכרי לי עוד טיול ועוד משחק , זכרי לי שישבתי לצייר איתה גם כשהבית הפוך והאוכל לא מוכן. שהארתי אליו עיניים גם כשהיה יום קשה ומעייף. זכרי לי את כל רגעי החסד כלפי עצמי עת יצאתי לבדי לטבע , זכרי לי כל רגע של התחשבות ונתינה וראיית האחר. כל צמח שהשקיתי וטיפחתי.
זכרי לי כל סיור והדרכה שנגעו בחיי אנשים ונשים. כל הרצאה וסדנא שפתחה וחוללה שינוי ולו קטן. כל פידבק שהסכמתי לקבל וכל תיקון שהסכמתי לתקן.
שכחי לי קצת בבקשה את הכשלונות והמכאובים את כל מה שרציתי לעשות השנה ועוד לא עשיתי . שכחי לי את האכזבות. את רגעי הכעס והעייפות את הסיפור שלא סופר, את מה שלא ניקיתי ולא טיפחתי .את השליטה ואי הסובלנות .את הציפיות הלא מציאותיות מעצמי ומאחרים.
זכריני לחיים לחסד ולא לחסר .ואם אפשר שכחי גם לו ולה ולהם את כל אלו. זכרי את כולנו לחיים. כתבי את כולנו בספר החיים .הספר הזה שעל לוח ליבך זה שגורם לך להאיר עינייך בסוף יום עייף. ולא להחשיכן.
ובעת תקיעת שופר – עברי גם את מכס הדין לכס הרחמים. דוני אותי ואותו ואת כולם לחיים
כבר היום, כרגע. אם אפשר.
על טקסים :
אני אוהבת טקסים ולכן גם עוסקת בהם .לטקס יש כח הוא מבחין ומבדיל בין רגעים משמעותיים בחיים.
הוא מסייע לחוות ולהקנות משמעות. להפריד את מעגליות הזמן המתנועעת לפרקי זמן, לתת כח ושמחה ולטעת בטחון.
וכאשר הטקסים המסורתיים פחות עובדים עבורי, אני נוטה לאמץ טקסים אחרים שיעבדו.
חודשי אלול ותשרי עמוסים בסמלים וטקסים שכולם מכוונים לחשבון נפש, סגירת שנה ופתיחת חדשה. והנה כמה שאני אוהבת ואולי יסייעו לעשות את החג ליותר אישי ומשמעותי.
כמה רעיונות מעשיים בין סגירה לפתיחת שנה החדשה :
- השבוע עברתי על כל התמונות בנייד שלי מהשנה האחרונה ועשיתי איסוף של רגעי חסד מהשנה החולפת. קולאז של רגעי חיים נגיעות אנשים טבע, משמעות, אהבה. שמחה. חלק מהם מופיעים בראשית העמוד הזה.
- רשימת תודות על השנה שחלפה . לפני החג ממש אני אוהבת לעבור על היומן השנתי להזכר מה אירע וקרה ולכתוב רשימת דברים שאני מודה עליהם מאירועי השנה החולפת, מחיי ומחיי האהובים לי. דברים שהעזתי והעזנו לעשות השנה, להתנסות . רגעי שמחה, התחדשויות,עשייה משמעותית .אנשים יקרים שנוספו אל חיי, וכו..
- "לוח חזון"- אפשר לבד ואפשר כפעילות משפחתית . ליצור קולאז ויזואלי של תמונות וטקסטים ( אני אוהבת לגזור ממגזינים ולהדביק באופן חופשי , מה שמאפשר יצירה אינטואיטיבית )ובו בקשות ואיחולים לשנה החדשה , מה חשוב לנו מה אנו מאחלים לעצמנו ולאחרים לשנה החדשה.
איך להכניס עוד תוכן וטקסיות לשולחן החג ?
1.ליד שולחן החג להזמין כל אחד לשתף בדבר אחד שעליו הוא מודה מהשנה החולפת ומאחל לשנה החדשה.
- אפשר לשחק ולהמציא ברכות חדשות לצד הברכות המסורתית- על הרימון התפוח התמר הלוביה וחבריהם אפשר להמציא ברכות חדשות על כל פרי ומאכל שרוצים . (למשל תרד- שייעלמו הטרדות , חלה- שלא נהיה חולים ,ואיך לא קרמבולה- שנאכל הרבה קרמבו..)
- מעגל איחולים שכל אחד מאחל איחול אישי למי שיושב לידו .
עוד רעיונות ? כתבו לי ואשמח ללמוד ולשתף.
להתראות ושנה טובה
תמר