טו בשבט, על עצים ואנשים פוטנציאל וחלומות
כשנולדה בתי לפני קצת יותר מ 8 שנים קיבלתי מתנה קצת לא קונבנציונלית (שאותה ביקשתי). עצים.
ממש לפני הלידה חזרתי לגור על האדמה שהורי קנו לפני 30 שנה.
הכמיהה העמוקה ביותר שלי מלבד לגדל ילדים הייתה לטעת עצים. סוף סוף באדמה שלי ,אחרי שנים של בתים שכורים .
שני עצים הגיעו לכאן יום אחד .
הראשון שנשתל צמוד הביתה, היה עץ קלמנטינות מיכל- לכבוד מיכל בתי. חפרנו עדרנו השקינו שתלנו.
את השני ,התאנה, שתלתי במקום קצת רחוק מהבית. חלמתי שיום אחד אהפוך את השטח ההוא לבוסתן .לצערי לא טיפלתי בתאנה מספיק טוב. החלום נשאר חלום והיא מתה טרום זמנה. עץ המיכל גדל יחד עם המיכל הפרטית שלי. השנה נתן מאות פירות . ולצידו נשתלו עם הזמן עצי פרי נוספים.
לפני שלוש שנים נבט לו אצלנו בגינה עץ תאנה. יום אחד בתי נכנסה הביתה וסיפרה שהיא מצאה זרע זרעה אותו והנה יש לנו עץ תאנה בחצר. (ואם היא מספרת מי אני שאתווכח.. )
בין גידול עצים לדחיית סיפוקים
טו בשבט היום. החג כחג הנטיעות התפתח לו אי שם בראשית המאה ה 20 בזכרון יעקב כחלק מנסיון ליצור זהות ציונית חדשה מחוברת לאדמה אחרי שנות גלות.
כנראה שפועל זו לא התקופה הכי טובה לנטיעה עבור רוב העצים (עדיף לחכות מעט שיהיה קצת יותר חם.)
אבל יש משהו נפלא ועוצמתי מאוד בלשתול לטפח ולחיות ליד עצים.
אני מניחה שחלקכם חולקים איתי את זכרונות טו בשבט כילדים, עם היציאה המאורגנת מבית הספר לטעת עצים על מדרונות טרשיים אי כאן במרחבי הארץ שלנו .
איך עדרנו חפרנו קילפנו מהפלסטיק השחור ,שתלנו כיסינו – כמה כח יש במעשה הנטיעה שהוא הותיר רושם כל כך עמוק ברבים מאיתנו.
אני אולי נאיבית, וסנטימנטלית, אבל זה באמת מרגש אותי מאוד לחזות בפרי המתפתח על העצים. ולצערי אני ממש לא מטפלת בהם לתפארת אבל איכשהו עם קצת יחס חם הם מצליחים לגדול ולהניב פירות
.לצאת לקטוף פומלה ולימונים ,תפוזי דם וקלמנטינות ויותר מזה לחוות את ילדי חווים ורואים איך מן הפרח בא הפרי, מחכים להבשלה, קוטפים סוחטים מיץ וממנו מכינים עוגה, לחלק לחברים.
חווית הגדילה והגידול ליד עצים , מחברת לצרכים מאוד ראשוניים שלנו בעיני ,
שלעיתים נשכחים בעולם המערבי והמהיר שבו אנו חיים.
היא מחברת לציפייה, וסבלנות, להכרת תהליכים, ליכולת לחות שיתוף פעולה בין כוחות הטבע לבין העשייה שלנו.
מלמדת איך מידת הטיפוח שלנו משפיעה על תוצרים או היעדרם .
מלמדת כמה כוח טמון בזרע אחד פצפון להצמיח מתוכו עולם ומלואו. ועוד למידות רבות, שקשה להנחיל אותן בעולם וירטואלי.
יש ערך עצום בעיני בדחיית סיפוקים והמתנה להבשלה . בהכרות עמוקה עם מעגל העונות, בלמידה שכל דבר מגיע בעיתו ובעונתו.
נזכרתי הבוקר בטקסט שמצאתי מזמן :
"אילו סכלים הם בני האדם הקוראים לאותן אבנים נוצצות כסף וזהב בתואר "יקרות" רק כיוון שנדירות הן.
אילו היו רגבי האדמה נדירים כיהלומים, הרי שכל נסיך ומלך מוכן היה לתת קרונות שלמים מלאי כסף זהב ויהלומים, על מנת לקבל רגבים מעטים של אדמה.
שהרי רק בזכות אלו יוכל לצפות בנביטתו של התפוח ולהריח ניחוח פריחתו המשכר של היסמין."
פראפרזה על גלילאו גלילי- בתרגום של דניאל סמבורסקי
על פוטנציאל ,ספירת מלאי וחלומות
טו בשבט על פי החסידות הוא בין השאר חג של פוטנציאל. מקורו של החג הוא ביום ה 15בחודש שבט שהוא יום ראשית שנת המס לאילנות הפרי.
ביום זה היו יורדים למטעים וסופרים כמה פירות כבר חנטו (הפרח עבר הפריה והפך לפרי צעיר) על העץ. בעולם היהודי העתיק רווחה האמונה שב 15 בשבט מתחיל לעלות שרף באילנות- מתחילה התעוררות חדשה שמאפשרת חנטה מחודשת של פירות. שמיום זה ואילך כל פרי שייוצר הוא פרי הגשמים שירדו בשנה הזו. ושכל פרי שנוצר עד כה ניזון מגשמי השנה החולפת.
ייתכן שלא כל הפירות שחנטו אכן יבשילו. אך ביום זה אנו סופרים את אלו שהם בעלי פוטנציאל להבשיל.
מאוחר יותר הצטרפה המסורת של מקובלי צפת מהמאה ה 16 בתיקון סדר טו בשבט בו נהגו באכילת פירות הארץ בלווית ברכות ולימוד. לימוד המכוון פנימה אל תיקון האדם את עצמו
ואני תוהה אם החג הזה יכול לכוון לסוג של ספירת מלאי פנימית. סימבולית.
ספירת מלאי של הדברים בתוכינו שרוצים להתממש . שיכולים להפוך השנה מפרח שהוא יפה ונפלא אך עדין ובר חלוף, לכדי משהו ממשי יותר .
שיוכל להתגשם ולבוא לידי ביטוי מוצק יותר ולהזין אותנו ואחרים. הזדמנות לשים לב לתנועה העדינה שמניעה אותנו מחלום רחוק לעבר ביטוי מעשי ומוחשי במציאות.
חושבת על עץ התאנה ועל עץ קלמנטינות המיכל. התאנה ששתלתי אך לא השקיתי ולא דישנתי. היא היתה בעלת פוטנציאל אדיר אך רחוקה מדי מעיני וידי ולא זכתה לשרוד. וכמוה כל חלום הבוסתן הרחוק הגדול נותר עדיין חלום . וחושבת על המיכל ששתלתי צמוד לבית שאני רואה מחלון שולחן האוכל (ועל המיכל האנושית הצומחת לנגד עיני יום יום). איך העץ שקיבל יחס וטיפוח נותן פירותיו. ואיך לאט נוספו אליו צמוד לבית עצי פרי נוספים ונוצר לו בוסתן קטן מתוק ומלבלב.
השבוע קראתי מייל מרגש מחברה על חלום שמתרקם אצלה כבר תקופה ארוכה והנה הוא יוצא לדרך בדמות שינוי מקצועי שהיא מעיזה לעשות.
חשבתי על הקשר בין זמן יציאתה לעולם עם העיסוק החדש לבין טו בשבט. עונת המעבר בין החורף, תקופת התרדמה של חלק מעצי הפרי לבין תקופת ההתעוררות של הטבע .
מאחלת לה שהפרי הצעיר , שרק חנט, שהיא מוציאה כעת לעולם יבשיל ויזין אותה ורבים אחרים שיוכלו להרוויח מנתינתה.
ומאחלת לנו שניקח את טו בשבט כזמן להערכת הפוטנציאל. של הדברים שקיימים ועומדים לרשותינו.
להעריך את היש. לראות אותו. להודות עליו.
להתכוונן לחלקים מתוכו שהגיעה עיתם שיבשילו ויגיעו לכדי בגרות. ההתכוונות מסייעת להתמקד ולטפח אותם. מאפשרת להניח לאחרים לנשור כמו פירות זעירים שלא בא זמנם להבשיל.
ההתמקדות מזמינה לבדוק אין נוכל לטפח את אותם פירות זעירים שרק חנטו כדי שיבשילו- מה המשמעות המעשית של להשקות, לדשן להגן מפני מזיקים.
לטפח את החלומות שלנו. לשים אותם קרוב אל העין , קרוב אל היכולת שלנו להזין אותם. כדי שיזכו להתרחב ולתרום לנו ולעולם.
טו בשבט שמח
תמר