הדגל הכי מיוחד
שעה לפני הצפירה והילדים בלחץ לתלות קישוטי יום העצמאות . האמת לא ממש התחשק לי השנה לתלות דגל אבל נו טוב..לאחר חיפוש במחסן כל מיני דגלים ( רובם מייד אין צ'יינה) נתלו על המרפסת .
הילדים התרגשו לקראת הצפירה . תודה לאל שהם צעירים מכדי לחוות את עומק משמעותה . רגע לפני הצפירה הזכרנו שזה זמן טוב לחשוב על אנשים שאנחנו אוהבים שכבר אינם. ועל אמירי בעיקר ,הוסיפה מיכל שלא הכירה אותו מעולם. .עמדנו מחובקים וחשבתי על אמיר אחי ששרד פציעה בלבנון 82 ונפטר 19 שנה אחריה ונמצא איתי חזק יום זכרון ובהרבה ימים אחרים.
וחשבתי על הבנים שבצבא ובדרך לגיוס, ועל האנשים שאני אוהבת ושאינם וגם על אילו שאיני מכירה .
ופתאום התנגן לי בראש הטקסט של מגש הכסף. לא פחות.
והפער בין הפאתוס של אלתרמן לבין דגלי מייד אין צ'יינה על המרפסת היה כואב מדי בעיקר בתקופה הזו.
נזכרתי בחווית החיבור העמוק והבהירות של השייכות לארץ הזו ולדגלה בתוכה גדלתי. בטקסי יום הזכרון והעצמאות שיצרתי והשתתפתי בהם .והאלתרמן לא הרפה מראשי. רק בניגון קצת כואב , וציני .ולא זה של הטקסים ההם שם עם החולצה הכחולה וכתובות האש.
בארוחת הערב אחרי תליית הדגלים סיפר אבא לילדים שיש לו דגל מאוד מיוחד. הכי מיוחד. ממש מיוחד. שארוז לו כבר שנים רבות בפינה נשכחת .
הדגל כי מיוחד שראית ,אמר לי בפעם החמישית. והבטיח לחפש .
הערב נגמר. החיפוש התחיל.
נרדמתי ובראשי קורין אלאל בביצוע המופלא שלה ל " אין לי ארץ אחרת "
ואז הוא נמצא. והגיע
דגל בוהק. ענק. מפואר. כחול לבן עם פרנזים בזהב .
כבר 20 שנה בערך הוא ארוז אצלו באיזו פינה. מצא אותו באחד משיטוטיו במתחם שהיום מוכר כמתחם התחנה . עד ששוקם, היה רק אזור נטוש עם עבר מפואר. בעשרות המבנים שהספיקו לעבור בהם טמפלרים ותורכים ובריטים וצבא ההגנה לישראל, ומי לא , התגוללו מפות צבאיות ישנות. מסמכים נטושים שאין חפץ בהם ועוד חפצים שיד אדם לא נגעה בהם שנים.
והוא אז איש צעיר, שוטט שם במחוזות האין חפץ האלו, מצא והעניק בית אוהב לחלק מהחפצים הנטושים. וביניהם גם הוא. המיוחד. מיוחד מיוחד שמגיע לו חמש פעמים מיוחד.
הדגל
דגל מהודר שוודאי נתפר בעבודת יד. שוודאי שימש בטקסים רשמיים, בימים בהם הסולידריות הגאווה והשייכות היתה יותר מובנת מאליה . אני מדמיינת אותו מתנוסס גאה כשלפניו עוברים מנהיגים ראויים לו.
ונזכרתי במקורותיו של דגל ישראל, ואיך נבחר עוד אי שם בקונגרס הציוני הראשון ב 1897 להיות סמלה של התנועה הציונית ושל המדינה שאותה חלמו
איך נבעה בחירת הדגל בצורה טבעית כל כך מהטלית – הבד העוטף את האדם בתפילתו.
מפריד אותו לרגע מהיום יום שלו כדי לאפשר התייחדות והתמקדות במשהו שמעל היום יום ומשם מאפשר לחזור לפעול בתוך העולם.
תהיתי לי איך הרצל ודוד וולפסון שהציע את הטלית כהשראה לדגל היו מרגישים לאחוז בדגל המיוחד הזה שכעת תלוי לי על המרפסת.
לוולפסון היה מאוד ברור מה צריך להיות מקור ההשראה להדגל וכך כתב בזכרונותיו: "אבל הרי יש לנו דגל! הוא כחול לבן, כמו הטלית.
נפרוש את טליתנו לעיני כל העולם." וולפסון הזמין דגל לבן מעוטר בשני פסי תכלת ובמגן דויד. "כך נולד הדגל הלאומי שלנו, ואיש לא תמה כיצד או מניין בא."
והדגל המפואר המיוחד מיוחד נתלה על המרפסת שלנו.
ללא ספק זו המרפסת עם הדגל הכי מיוחד ( לפחות בשבילנו.)
וביקשתי בליבי לעצור לרגע מכאבי היותי עצמאית ביום העצמאות של ישראל שנת 2020.
ביקשתי להפסיק לחכות למנהיגות הנכונה, למציאות שתשתנה לתשובות שתגענה מבחוץ למדינה אחרת
ביקשתי לעצור לרגע ולחזור למהות של מקורו של הדגל. לטלית
הדגל שלנו לא היה רק סמל שתלוי על גבי תורן נישא.
הדגל שלנו נבע מתוך כלי שימושי יום יומי שעוזר לאדם החפץ בכך להשתמש בו .
להתעטף בו כדי לרגע להתנתק מהיום יום. להתייחד להתמקד ולחזור משם אל היום יום קצת אחר. עם כוחות לפעול .
ושוב חזר אלי אחי. החלוץ מקים הקיבוץ מחנך הדורות הצעירים. הפעיל היוצר.
ושוב חזרו אלי מגש הכסף וקורין אלאל. וחשבתי על אמיר שתודה לאל לא נפל חלל במלחמה ההיא כמגש הכסף אלא רק הקריב את ידו וחלקים מגופו מנפשו בלבנון ההיא וחזר אל ארצו , ובוודאי לא שקט כשהיא שינתה את פניה.
ביקשתי לרגע להתעטף תחת הטלית הסמלית יחד עם זיכרון ההשראה של אמיר ושל רבים כל כך כמו שמעוררים בי השראה לעצמאות אמיתי,לפעולת שינוי ,ללקיחת אחריות שהיא משמעותה האמיתית של עצמאות.
תיכף סוף יום העצמאות
הדגל הבוהק ישוב לאריזתו עד השנה הבאה בקרוב.
הטלית הסמלית תישאר איתי כאן . מקווה להיעזר בה יום יום לעצור. להתייחד להתמקד ומשם לפעול ולא לשקוט או רק לרגוז כי ארצי שינתה את פניה.
כי האמת האמת ? רק מילה בעברית חודרת את עורקי ואת נשמתי
ואין לי ארץ אחרת. או דגל אחר. כאן הוא ביתי
יום עצמאות שמח
תמר