על אש , מערה קיפאון והפשרה מחשבות לל"ג בעומר
אני אוהבת אש בכל דרך אפשרית ואוהבת חגים וטקסים אש כשהם באים ביחד חגיגה גדולה לי. האש- כוכבת העל של החג האהוב עלי כל כך לג בעומר. המדורה תחכה לעוד כמה ימים ובינתיים מחשבות על האש והחג
קצת על אש
האש מאירה ומחממת- מסמלת את כח החיות והתחיה, בניגוד לכח המשיכה היא עולה למעלה ולוקחת את תפילות האדם למחוזות העליונים ,
היא מחממת ומעבד, מחוללת טרנספורמציה בחומר וברוח האדם, שורפת ומכלה את שאינו נחוץ הופכת חומר לאנרגיה ולכן נחשבת למקודשת ונוכחת באינסוף טקסים חוצי תרבויות ויבשות .
ניסיתי להסביר לתיירים את מהות חג האש לאומי שלנו. העיניים התוהות שלהם למראה מדינה שלמה עטופה שלמת אש ועשן קלטתי עד כמה לג בעומר יכול להיתפס כחג פגאני לחלוטין.
אז מה מקור מדורות לג בעומר ?
חגי אש ואביב
כמובן תלוי את מי שואלים. במבט עולמי אפשר לחבר את לג בעומר לשורת חגי אש אביביים (בעיקר באירופה ) שמקורם כנראה פגאני .אולי שריד לפולחן קדום לאל השמש .
הדלקת האש מסמלת את הכמיהה והקריאה לכוחות החום שיעבירו אותנו מהחורף הקר והקפוא אל האביב שבו העולם מתעורר מחדש לחיים. השימוש באש הוא קריא סימלית לשמש להמיס את הקפאון ולהעיר את כוחות החיות המתחבאים בתוך האדמה. לכן היא מסמלת תחיה
בארצינו לג בעומר מגיע כבר עם המעבר מהאביב לחום הקיץ . בארץ שאינה קופאת וניתן לגדל מזון כל השנה פחות חשים את הצורך הקיומי לקרוא לחום שיחזור.
באירופה החיים תלויים בחום האביב. הצמחיה, ילודת בעלי החיים- תשתית המזון האנושי תלויים בחום שיחזור לארצות הקור. וייתכן מאוד שטקס האש הקדושה בכנסיית הקבר , סמל לתחיית ישוע מן המתים באביב, נובעת וקשורה בתחיית עולם הצומח מתוך המוות של הכפור.
ייתכן מאוד שהאש של לג בעומר מגיעה משילוב של מקורות פגאניים קדומים יחד עם נראטיבים מקומיים וייחודיים לעולם היהודי.
ובמבט יהודי
אני חושבת על ג, חברתי הקרובה אשת חסידות גור. איך התחברנו ? זה נושא לסיפור אחר .חושבת שאם היתה שומעת את הקישור של לג בעומר לחגים הפגאניים ייתכן שהחברות שלנו היתה בסכנה (טוב האמת שלא באמת )בכל מקרה סביר שהיתה רואה בו דברי הבל, או במקרה הפחות נחמד דברי כפירה.
לג בעומר הוא אחד החגים הרוחניים והעוצמתיים בשנה בשבילה. נסיעה למירון, חלאקה לבן הצעיר , הם הדרך להתחבר למהות ולנשמה של אדם אדיר. צדיק – רבי שמעון בר יוחאי- רשב"י
אז למה מדליקים מדורות בלג בעומר ?
על פי המסורת יום לג בעומר הוא יום לידתו וגם יום פטירתו של רשב"י . מאמינים כי לפני פטירתו ישב רבי שמעון בביתו וגילה לתלמידיו את סודות הזוהר הקדוש. אש עטפה את הבית כולו כדי להגן שהסודות העצומים לא ייצאו לעולם.
בעולם הלא יהודי מדליקים נרות ביום הולדת, (ועל כך בפוסט נפרד)
ואילו בעולם היהודי נהוג להדליק נר נשמה ביום פטירתו של אדם לעילוי נשמתו.
מדורות לג בעומר הן כנר נשמה ענק לנשמתו של ענק הרוח רבי שמעון בר יוחאי.
על רבי שמעון ועל אש . על עצירה אקטיבית והארה .
רבי שמעון בר יוחאי .זה שלעילוי נשמתו מדליקים מדורות , נרות נשמה סימבוליים עצומים. אותו רבי שמעון- נרדף על ידי הרומאים והתחבא במערה בפקיעין 13 שנים הוא ובנו אלעזר. ישב. ישב ולא זז כמעט.
חושבת מה קרה לנו אחרי אחרי חודשיים של קורונה ? והוא ישב 13 שנה ! בלי מסכים ומסיחים. בלי zoom ובלי יוטיוב. פשוט יושב.
על פי האגדה התלמודית רשבי עוסק עם בנו אלעזר בלימוד תורה ובתפילה בלבד
ניזון מחרובים ומים ממעט בעשיה פיזית. עירומים כדי לשמור על בגדיהם קבורים בחול למדו תורה. ורק לצורך תפילה התלבשו כך שמרו על בגדיהם. חיים בחוסר וודאות – האם יגיעו אליו הרומאים אם לאו ? וכל הזמן הזה יושב רבי שמעון במערה באי עשיה מאוד אקטיבית . לא חורש לא זורע רק לומד תורה.
ומהם התוצרים של הישיבה הזו ? על פי המסורת כתוצאה מאי העשיה האקטיבי שלו קיבל רשבי ידע עצום ,שכונס בספר הזוהר, בסיס תורת הקבלה .לב הבנת רזי העולם.
מה היא אי עשיה אקטיבית ?
זו היכולת להתעמק בלימוד משמעותי פנימי ,לשבת בשקט בקשב. לא כדי לעשות עם זה משהו בעולם. פשוט להקשיב למען ההקשבה, ללמוד למען הלימוד.
לתת לכוחות הרגילים הכוחות שרגילים לפעול ליצור בעולם הפיזי, לפנות מקום למשהו פחות ממשי , שאין לו תוצר שאפשר לגעת בו למכור אותו לאכול אותו.
במקרה של רבי שמעון התוצר היה ידע שיסתבר כמשמעותי ויביא תועלת לרבים כל כך בעולם.
האם סיפורו של רבי שמעון התרחש בדיוק כפי שחברתי ג ורבים אחרים מאמינים ?
מי אני שאדע ? והאמת ? בעיני זה לא ממש חשוב
כי הסיפור הזה מופלא .ולמיתוסים וסיפורים יש תפקיד חשוב לחבר אותנו לאפשרויות קיום אחר מהמוכר לנו, לעורר אותנו לחשיבה ופעולה.
על קפאון פחד מערה ואש
השבוע דיברתי עם כמה חברות על חווית ימי הקורונה .רבות מאיתנו חוו קיפאון .פחד, קשיים כלכליים עצירת העסקים שלנו . אנחנו רגילות להיות פעילות בעולם, יוצרות,עובדות מניעות עסקים, ופתאום אי עשיה כפוי. אנחנו תקועות במערת הבית .
אולי רומאים לא רודפים אחרינו ויש לנו נטפליקס zoom ויותר מחרובים ומים אבל אסור לצאת .
ודיברנו גם על חוויה של שקט, מנוחה חיבור פנימה, תובנות ורצון בשינוי. רגעי הארה קטנים בין הכביסות והבישולים, וחוסר רצון לחזור לעשיה הרגילה שלנו
.ועלו גם חווית קנאה וגם קצת ביקורת על כל אלו שלא היו בקיפאון אלא עשו וקידמו את העסקים ואת העשיה שלהם בעולם בזמן הזה.
ותהיתי האם גם רבי שמעון חווה פחד וקיפאון לאורך 13 השנים האלו ? האם גם הוא פחד שזה לא ייגמר לעולם ? האם פחד שאיבד מיומנויות חיים שהיו לו קודם ולא יצליח להתמודד בעולם העשיה ואיך יתפרנס ? או שהיה שלו ושמח בחלקו ,לומד תורה ומתפלל כל היום ?
איך הרגיש שם במערה לפני שהגיעה אליו תורת הזוהר ? והאם גם הוא אולי פחד ולא רצה לצאת מהמערה ולהתמודד עם עולם העשיה שבחוץ כשכבר היה ניתן ?
האם גם הוא חשש שהאור שמצא דרך אי העשיה האקטיבי שלו ייעלם כשיצא לעולם שבחוץ ?
איכשהו נדמה לי שהתורות והידע הגדולים מגיעים דרך אנשים מאוד רגישים שחווים התנסויות אנושיות שיש בהן גם וגם, גם פחד וקיפאון וגם מנוחה פנימית ויכולת לקשב עמוק שמוליד יצירה.
כמו בטבע- עת לקפוא ועת להצמיח. יש חשיבות לשניהם והאחד לא יכול בלי השני.
מדמיינת לי את רבי שמעון כאחד כזה.
מדמיינת את המאבק הפנימי שלו ואיך הוא ממשיך לשבת במערה .לרגעים מואר ולרגעים פוחד. נע בין האור שמגיע בשקט חווה אש גדולה פנימית וגם פחד.
ואיך הוא הרגיש רבי שמעון כשסוף סוף יצא לעולם ?
האגדה מספרת שכשרבי שמעון ואלעזר בנו יצאו מהמערה אחרי 12 שנים, הם ראו אנשים חורשים בשדה. כעסו ושפטו את אנשי הכפרים על שהם מבזבזים את זמנם בעשיה גשמית רגילה במקום ללמוד תורה.
הזעם היה כה גדול עד שכל מה הביטו בו השניים נשרף .ולכן הוחזרו למערה לשנה נוספת. מעין שנת הסתגלות והזדמנות לתיקון הכעס והביקורת.
ואני תוהה האם ייתכן שהמקצב של עולם העשיה ובוהק השמש בחוץ איימו והקשו כל כך עליהם ולכן זעמו בביקורת והיו חייבים לחזור למערה לזמן הסתגלות ?
כתום השנה ה 13 כשיצאו החוצה יכול היה רשבי להכיל את שתי המציאויות יחד.
לחיות על פי דרכו כאיש תורה טוטאלי , ולראות את הטוב באדם שעמל בעבודת כפיים. בנו אלעזר לא הסתגל " בכל מקום מבטו הביקורתי היה שורף ומבט אביו היה מרפא " כנראה היה צעיר מדי.
האש של לג בעומר , נר הנשמה של רבי שמעון , אש חגי האביב הקוראת לתום הקפאון
מי ייתן שתשמש לנו השראה השנה למה שאנו זקוקים לו
לכוחות אי העשיה האקטיבית, למנוחה ולהסתגלות, ליכולת להטמיר כעס וביקורת בקבלת האחר ועצמי וקצב ההסתגלות הנכון לי , לחווית האביב המתעורר לחיים והפשרת הקיפאון , לתובנות ולאש שמחכות לצאת .
חג שמח!
תמר