האם עמדתם פעם בשדה שיבולים מזהיבות ? זוכרים את התחושה ?
מזמינה אתכם למסע קטן אל שדה החיטה וכוחו הסמלי במגילת רות ובחיינו.
שבועות השנה תופס אותי עמוסת הרצאות בzoom על ימי העומר ושבועות, על לחם וחיטה בתרבות וברוח האנושית, ועל המשמעויות והפוטנציאל שלהם .
החיטה והלחם הם גם תפאורת התקופה הזו, אבל יותר מכך הם משחקים תפקיד גדול בחגינו ובחיינו ובוודאי במגילת רות .
ולכן שולחת לכם גם מחשבות על איסרו חג כוחה של חיטה ומגילת רות וגם הקלטונת של חמש דקות על חיטה וזוגיות במגילת רות
בה תוכלו לצפות http://www.tamlin.co.il/?p=2805 ( הלינק יופיע שוב בסוף הטקסט לטובת הקוראים עד הסוף.. )
להרצאה אישית או קבוצתית עבורכם, שובר מתנה להרצאה , מתנה מיוחדת לאירוע משמעותי או טיול, דברו איתי ואשמח לתפור גם לכם את המפגש המיוחד שלכם.
אז בואו נצא למסע קטן של סוף חג
איסרו חג שמח
כשהילדים היו קטנים, איסרו חג היה היום המעצבן. עוד יום חופש מהגן שלא הבנתי למה הוא נחוץ.
השנה ,אולי כי האיסרו נפל על שבת ,ואולי כי תקופת הקורונה נתנה לנו איזה שקט ממירוץ החיים שאני מתקשה לשוב אליו, אני ממש מבקשת את האיסרו הזה אפילו לעוד כמה ימים.
מה זה איסרו חג ?
" איסרו"- בא מלשון איסרו את החג- עשו אותו אסיר- אל תתנו לו ללכת
"אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" ( תהילים קיח כז)
" איסרו חג" הוא היום שנוסף לשלושת הרגלים כדי לבטא את הרצון שלנו בעוד קצת חגיגיות.
מין בקשה כזו –תנו לנו רק עוד קצת אוירה וחגיגיות. עוד קצת מהחולצות הלבנות ,
עוד מהזמן יחד (על הרביולי ובלינצס אפשר לוותר) ,רק עוד קצת לחבק את סבתא אחרי כל כך הרבה זמן בלי,
רק עוד לשמוח על ביכורי הגינה שזכתה לעדנה בזכות הקורונה.
עוד רגע לפני הקיץ מועט החגים שלפנינו.
אז רגע לפני ששבועות בורח בואו נעשה לו " איסרו " קטן
על שדה חיטה zoom וארכיטיפים
בתקופה האחרונה זכיתי להרצות הרבה בzoom .בהתחלה נרתעתי מהכלי המוזר הזה .
רגילה ואוהבת את האינטימיות של מפגש פנים אל פנים. ואז גיליתי את הפוטנציאל המופלא שלו .
יוצר מפגשים בין אנשים ממקומות שונים בארץ ובעולם, בכורסת ביתם עם תכנים וצילומי טקסים
( ואפילו עם שדה חיטה ) ואירועים שלעולם לא היו יכולים לפגוש בטיול רגיל איתי.
השבוע רגע לפני הרצאת מתנה על חג שבועות ומגילת רות שנתתי לכבוד יום הולדת לקבוצת נשים ,ירדתי לשדה לקטוף שיבולים .
מי ששמע אותי בהרצאה " על הלחם ולא לבדו " יודע כמה אני עוסקת בסמליות של הלחם,
(ומי שלא שמע אותי עדיין ומעונין לשמוע ולראות צילומי טקסים מדהימים וסליחה שאני לא אובייקטיבית, דברו איתי ובואו נקבע מועד !)
הלחם משפיע עמוקות על רוח ונפש האדם. ולכן נוכח באינסוף חגים וטקסים בכל רחבי העולם בעיקר בעונת האביב והקציר.
אבל החיטה. כמה סמליות יש בחיטה.
בקיצור ,אני עומדת לי בשדה השיבולים ולרגע אני לא המרצה במשימה לקטוף שיבולים ,אלא סתם אשה לבדה בשדה
לבד בשדה
השדה קצור. שיבולים שרועות על הארץ מחכות לאסיף . השדה הזה שבזכות הקורונה ראיתי אותו כמעט יום יום.
בהתחלה ירוק לגמרי ואז צומח ,מבשיל ,מצהיב ונקצר.
כעת אני באה ללקט קצת מה "פאה" "והשכחה " שהותיר החקלאי כדי לקשט את הבית וההרצאות לשבועות.
ומראה השדה הקצור מעלה רגשות ואסוציאציות.
ביחד בשדה
אז עשיתי ניסוי קטן. חזרתי לשדה הפעם עם כמה נשים ב zoon . הן בבית ואני בשדה.
ושאלתי מה הן מרגישות כשהן רואות אותו , את השדה אפילו מהכורסא.
זוכרים אתם איך זה מרגיש לעמוד בשדה חיטה ?
הניסוי הקטן שלי העלה אצל רובינו אסויציאציות ותחושות די דומות. (וזה אפילו בלי לבדוק מה קארל יונג היה אומר על הארכיטיפ של שדה חיטה ).
רות בשדה
ופתאום חשבתי על רות המואביה
ברגע הזה בו היא בוחרת לקום בבוקר, רגע אחרי שהגיעה ממואב, אשה זרה בשדות בית לחם.
יוצאת ללקט שיבולים שנפלו מידי הקוצרים של בועז בשדה החיטה.
חושבת על רות הרעבה, רות בשליחות להביא מזון לחמותה נעמי הרעבה
ובשליחות למצוא את גואלה שיינשא עמה ויציל אותה מהגורל שנכפה עליה.
רות, האשה היפה והצעירה שהחלה את חייה הבוגרים עם הבטחה לרווחה בנישואין טובים.
מוצאת עצמה במקום כל כך שונה מהמקום שאותו חלמה או תכננה.
אלמנה.
יש שקוראים לזה בעברית " שינמוך " down grading באנגלית. מילה אולי לא מוצלחת לתאר את גודל השבר.
אלמנות בעולם העתיק היא לא רק כאב לב גדול אובדן ואבל.
אלמנות היא גם רעב ללחם ,חוסר כל ,חוסר הגנה ,השפלה וסכנה.
רות בוחרת לקשור נפשה בנעמי חמותה, אם בעלה המנוח. היא בוחרת בנעמי האלמנה, השכולה ,האצילית ושבה איתה לבית לחם.
רות יכלה לללכת לחפש לעצמה מנוח כמצוות נעמי, לבחור לשוב לבית אמה במואב ולהותיר את נעמי לבדה.
אך רות בוחרת בשנמוך וחוסר מנוח כלכלי ופיזי , ומעדיפה אותו על פני שנמוך רוחני.
ירידה פיזית לצורך עליה רוחנית ורגשית.
היא לא נוטשת את נעמי.
היא יודעת היטב שאלמנה שכולה וזקנה פירושו כמעט בביטחון דין מוות בעולם העתיק.
בתעצומות נפש ולב היא דבקה בה ויוצאת עימה למסע משותף.
בוקר ראשון בשדות בית לחם
בוקר ראשון בבית לחם. רעב גדול בבטן כאב ודאגה בלב, ומסביב שדות השעורים מתחילים להיקצר והחיטה אביב- ירוקה.
רות יכלה לבחור לשבת בגאווה או במסכנות ולחכות שמישהו מקרובי המשפחה ישמע שהגיעו שתי אלמנות לעיר ויבוא להציל אותן.
היא יכלה גם לפשוט יד כאחת העניות. לחזר על הפתחים.
אך היא בוחרת לצאת ללקט שיבולים ולחפש את גואלה.
"ותאמר.. אלכה נא השדה ואלקט בשיבולים אחר אשר אמצא חן בעיניו " מגילת רות פרק ב , ב
ואני בשדה החיטים. חושבת על רות בשדה החיטים .
איך הרגישה שם ? איך השפיע שפע השיבולים על התודעה שלה ?
האם היתה שקועה באבל וצער ? היתה שקועה באיסוף הישרדותי של אוכל לה ולנעמי הרעבות ובניסיון לצוד את אהדתו של הבעל הפוטנציאלי המציל ?
האם היתה פנויה לחוש את ידו המושטת של בועז הצובט לה קלי ומציע לה קשר ובטחון לא מתוך מסכנות ?
האם האמינה שעל אף החסר הכאב והקושי יום אחד כל זה יוכל להיות שלה ?
שבעה שבועות ותהליך
מגילת רות מתחילה בקציר שעורים ומסתיימת בקציר חיטים כלומר איפשהו בתקופה שבין פסח לשבועות. שבעה שבועות שאנו קוראים להם ימי העומר .
ואני מדמיינת את התהליך שעוברת רות בשבעת השבועות האלו. לאט לאט זוקפת קומה כמו החיטים שאותן רואות עיניה.
ובלי לקרוא מה קארל יונג כתב על האריכטיפ של שדה חיטה אני מנחשת מתוכי את ההבטחה שנושא שדה שופע לאדם רעב ולאלמנה כואבת.
את השפעת מראה החיטה הצומחת מהאדמה וזוקפת קומתה לשמים.
את התחושה והנחמה שנותן שדה שיבולים אפילו לרגע שהכל בסדר. שאפשר לנשום לרגע..שיש מספיק אוכל רווחה ומקום בעולם גם בשבילה.
אני מנחשת שבהתחלה באה לשדה אולי מושפלת ומפחדת אולי מקנאה בכל הנשים שיושבות כעת שבעות בבית מפורנסות על ידי בעליהן .
והיא באה יום יום. לכאורה עוסקת רק במשימת ההשרדות של ליקוט השיבולים. אבל תוך כדי מלקטת כח ואמונה.
אמונה בעצמה , ואמונה בבועז ואמונה בכוחות הטבע והאלוהות שהם אלו שנותנים מספיק שפע לכולם. אמונה שהיא יכולה לחיות חיים של שפע ממש כמו הנשים השבעות סביבה.
אמונה שהעקשות והעקביות שלה שהנכונות שלה לצאת לשדה יום יום עזרו לה לפתח.
אמונה שהבחירה שלה ללכת עם השדרוג הרוחני על פני הרווחה הכלכלית תיתן לה תעצומות להגיע גם לרווחה כלכלית.
חושבת איך רות לאט לאט זוקפת קומתה יחד עם השיבולים הזוקפות קומתן.
עוברת מתודעת העניה הרעבה האלמנה ,המשונמכת, לתודעת זו שמוכנה לבוא לבועז בלילה הדרמטי במגילה ולהציע לו עצמה לנישואין .
" ותאמר אנוכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה " (פרק ג ט )
לא מתוך עמדת מסכנות ובקשה שיציל אותה.
אלא דווקא מתוך חווית הכח והאמונה שלה ביכולותיה ובכוחות שמניעים את העולם חזק יותר מכל אדם.
גאולה מרובעת
במגילה מתואר בועז כגואלה של רות. " גואל" הוא תואר רשמי שקשור לחוקי נישואי אלמנות שלא אכנס אליהם כאן .
לתחושתי רות גאלה את בועז לא פחות משהוא גאל אותה.
רות. אשה ערכית עוצמתית, נחושה , מסורה זקופת קומה זכתה על ידי בועז להיקרא "אשת חיל ".
בועז להבנתי לא עושה לרות טובה וגואל אותה.
הוא עושה לעצמו טובה גדולה כשנעתר לה, הוא מבין בליבו שהיא באה לגאול אותו מבדידות חקלאי בוגר, וורקוהוליק .
והוא מודה לה על החסד שעשתה איתו כשבאה אליו " ברוכה את לה בתי כי היטבת חסדך האחרון מן הראשון " (פס י )
החסד הראשון עם נעמי והאחרון איתו.
ושניהם בגאולתם יחד יגאלו את נעמי וייתנו לה נחת ורווחה. בית, הגנה משפחה ונכד.
ומהנכד הזה שמו עובד, תצא שושלת בית דוד שממנה על פי האמונה יבוא המשיח הגואל .
חג שמח
להרצאות אישיות, שוברי מתנה להרצאות, סיורים ייחודיים דברו איתי !
ואם תרצו לשמוע כמה דקות על המפגש בין רות בועז והחיטה- תוכלו להאזין לכך כאן http://www.tamlin.co.il/?p=2805